קבוצת מועדון כדורעף גאה תל אביב עשתה זאת שוב. אחרי עונה מורכבת ומלאת תהפוכות, הקבוצה זכתה השבוע באליפות ליגה א’ בכדורעף, התואר השני בתולדות המועדון. אך לשחקנים אין זמן רב לחגיגות; כבר ביום חמישי הקרוב הם ימריאו לוולנסיה שבספרד כדי לייצג את ישראל ב”אולימפיק גיי גיימס”, טורניר בינלאומי ענק המפגיש ספורטאים מ-140 מדינות.
תפסנו את מנכ”ל המועדון, פטריק נח, לראיון מיוחד על התיקון הדרמטי מהשנה שעברה, האתגר של ניהול קבוצה ללא מאמן, והטורניר שאליו יצאו ביום חמישי.
פטריק, ברכות על האליפות! איך התחושות בבוקר שאחרי הניצחון הגדול?
“התחושה היא אדירה. כל ספורטאי בספורט תחרותי שואף להיות הכי טוב, להיות אלוף. זו תחושה נהדרת של אופוריה, וכולנו מרגישים פשוט בעננים. ביום שלישי כבר קבענו מסיבת סיום עונה במסעדה, ואנחנו בטח נחגוג ונציין את זה כמו שצריך.”
אחרי שהפסדתם בגמר בשנה שעברה, כמה הניצחון הזה מרגיש כמו סגירת מעגל?
“ההפסד בגמר בשנה שעברה היה מאוד קשה עבורנו, במיוחד בגלל שהובלנו כבר 0:2 במשחק. אבל אני חושב שזה בדיוק הטריגר שנתן לנו את הבוסט המטורף לחזור השנה ולקחת את האליפות. האכזבה השאירה בנו המון כוח לא לוותר, לחזור ולהיות הכי טובים. עשינו את זה, וזו לחלוטין סגירת מעגל. האכזבה נתנה לנו את האנרגיה להמשיך קדימה.”
זו האליפות השנייה של המועדון, אבל נראה שהיא מיוחדת בהרבה מהקודמת.
“בספורט תחרותי אתה אף פעם לא שבע מתארים, אתה תמיד רוצה עוד. אבל האליפות הזו באמת סופר מיוחדת וחשובה, כי עשינו אותה השנה בלי מאמן על הקווים, לא הצלחנו למצוא מאמן, ואחד השחקנים שלנו, עומר, לקח על עצמו את התפקיד. הוא היה גם מאמן וגם שחקן, ותוסיף לזה שהוא גם שופט כדורעף בהכשרתו, אז תחשוב כמה תפקידים הוא היה צריך למלא על המגרש. זה היה לו מאוד קשה ומאתגר, וזה הופך את ההישג לבלתי רגיל.”
העונה הזו הייתה קשה במיוחד בגלל המלחמה. איך המצב בארץ השפיע עליכם ביומיום?
“המלחמה, המצב הביטחוני והכאב המפלח של האובדן במדינה פגעו מאוד במוטיבציה של השחקנים. השתדלנו בעיקר לשמור אחד על השני. אנחנו קבוצה מאוד מגובשת שקיימת כבר כמעט 20 שנה. החזרה למגרש למרות המצב הייתה קריטית לנו. יש שחקנים שאומרים בגלוי שהקבוצה הזו היא הפסיכולוג הכי טוב עבורם במציאות הזו. כשאני שומע את זה, אני יודע שאנחנו עושים משהו טוב.”
איך הצלחתם לשמור על פוקוס מנטלי וספורטיבי בתוך כל הסטרס הזה?
“עשינו המון שיחות בינינו במהלך המלחמה, ותמיד החזקנו בתקווה שנוכל לחזור לאימונים סדירים ולליגה. הקבוצה שלנו היא מאוד הטרוגנית, יש פערי גילאים ופערי רמות והחבר’ה המבוגרים והמנוסים יותר ידעו לתת את האינפוט שלהם, להרגיע ולהסביר שזה חלק מהמציאות שנוחתת עלינו, שאסור לוותר. ממש סימנו מטרה מול העיניים: חוזרים לקחת אליפות. הספורט שימש עבורנו כמפלט מוחלט מהמציאות.”
מה היה רגע המפתח של העונה, הרגע שבו הבנתם שהשנה האליפות שלכם?
“בבית העליון הפסדנו 3:2 למעפיל מנשה, שהיא קבוצה מאוד חזקה. נפגשנו שוב בגמר, ואני חושב שעבורם זה היה גמר ראשון והם פשוט לא עמדו בלחץ. היה הרבה קהל, התרגשות מטורפת, ולגמר יש דינמיקה של סרט אחר לגמרי. אנחנו, לעומת זאת, היינו מאוד מפוקסים. זה לא הגמר הראשון או השני שלנו, והניסיון הזה עשה את כל ההבדל.”
אין זמן לנוח, כבר ביום חמישי אתם טסים לוולנסיה ל”אולימפיק גיי גיימס”. עם אילו תחושות אתם יוצאים לשם במצב הנוכחי?
“זה אירוע ענק, 140 מדינות משתתפות. אנחנו באים להביא את הסיפור שלנו, סיפור של מדינה שרוצה שקט ושלום, לא באים לריב עם אף אחד.”
בשנה שעברה חוויתם תקרית לא פשוטה ביורוגיימס. מה אתם מקווים שישתנה הפעם?
“בשנה שעברה טסנו ליורוגיימס וזכינו במדליית זהב, אבל הדירו אותנו מטקס הפתיחה בצורה מאוד משפילה ומעליבה. למרות הצעקות, קריאות ה-‘Free Palestine’ והמבטים העוינים, זכינו גם לחיבוק מהמון ספורטאים ממדינות אחרות וזה היה מרגש. השנה טקס הפתיחה באולימפיק גיי גיימס הוא עצום, ברמה של אולימפיאדה ממש, בתוך אצטדיון ענק. אנחנו ממש מקווים שיכבדו אותנו כספורטאים וישאירו את הפוליטיקה בצד. על החולצות שלנו יש את דגל ישראל ומגן דוד, וזו גאווה ומשמעות עצומה לעמוד שם עם הדגל.”
איך קבוצה בליגה א’ מממנת ומרימה אופרציה בינלאומית כזו?
“כל ספורטאי משלם מכיסו הפרטי על השליחות הזו. אבל החוויה הזו והניסיון בספורט בינלאומי הם דברים מדהימים שנשארים איתך לכל החיים, ואנחנו גאים לעשות את זה באופן פרטי. השנה אנחנו קבוצה גדולה, מגיעים איתנו גם בני ובנות זוג, ואפילו שחקני עבר שלנו שמגיעים במיוחד מארצות הברית, אנגליה וגרמניה כדי לשחק איתנו בסגל. זה מראה כמה אנשים אוהבים את המקום הזה.”
מהו בעצם סוד החיבור וההצלחה של המועדון הזה לאורך השנים?
“אנחנו קודם כל קבוצה חברתית. אנחנו מרימים דגל חשוב שלפיו הספורט מחבר בין אנשים ומבטל דעות קדומות וסטריאוטיפים. אנחנו לא מפלים אף אחד, מעולם לא עניין אותנו מגדר או נטייה מינית, וכל מי שיכול להשתלב חברתית ומקצועית הוא חלק. אנחנו חוגגים ימי הולדת וחגים יחד, וכששחקן עובר משבר אישי או משפחתי, כולנו שם בשבילו. המחויבות מסביב למגרש מחזקת את המחויבות על המגרש. שחקנים פה לא מפספסים אימונים, ואפילו מתכננים טיסות לחו”ל רק בפגרות כדי לא לפגוע בקבוצה.”
איזה מסר היית רוצה להעביר לספורטאים אחרים מהקהילה הגאה?
“המסר שלי הוא חד וברור: צאו מהארון, אין שום סיבה להישאר שם. לא בחרנו את הנטייה המינית שלנו, נולדנו למציאות הזו, ויש לנו רק במה להתגאות. אנחנו מזמינים כל שחקן גאה בספורט המקצועי להצטרף אלינו, חברתית ומקצועית.”
לסיום, מה היעד הבא שלכם אחרי שתחזרו מוולנסיה?
“אנחנו לא מסתפקים באליפות שנייה, אנחנו כבר רוצים את האליפות השלישית ונחזור בשנה הבאה בכל הכוח! ובהזדמנות הזו, אנחנו מחפשים מאמן לעונה הבאה בתשלום. אנחנו רוצים להוריד את העומס המטורף שהיה השנה על עומר שהוא מאמן ענק ואישיות יוצאת דופן. זו תהיה חוויה מטורפת למי שיאמן אותנו, אנחנו קבוצה באמת מיוחדת.”
לצד החגיגות וההכנות הקדחתניות לטיסה, לפטריק חשוב לעצור ולמסור תודה מיוחדת לאנשים שמנהלים את הענף מאחורי הקלעים: “אני חייב לציין לטובה את איגוד הכדורעף. אירוע הגמר היה מרשים, מקצועי ומכבד ביותר, החל מהכרזת השחקנים ועד לטקס הענקת המדליות, אני חייב להודות באופן אישי לאבי זאנה שבזכותו הליגה הזו מתקיימת, איש מדהים בכל קנה מידה. ליגה א’ היא ליגה קהילתית מדהימה שמחזירה שחקני עבר למגרשים, מחברת את הענף לקהילה וחושפת את הספורט היפה הזה לציבור הרחב. שאפו גדול ותודה רבה לכל העוסקים במלאכה”.
אנחנו נמשיך לעקוב אחרי “גאים תל אביב” גם על המגרשים בוולנסיה, ומאחלים להם לחזור הביתה לא רק עם חוויות וגאווה ישראלית, אלא גם עם מדליה על הצוואר.
