איגוד הכדורעף בישראל
ISRAEL VOLLEYBALL ASSOCIATION
ראשי > ארכיון חדשות > קוראים לה ליבי: איך מסכמים 18 שנים?

קוראים לה ליבי: איך מסכמים 18 שנים?

ביום חמישי נפרדה קפטנית עירוני קרית אתא מהכדורעף עם 20 תארים. עירוני קרית אתא הפסידה בסדרת חצי הגמר לאלופה מכבי חיפה וערכה בסיום המשחק טקס פרידה לקפטנית ליבי חיים. אתר איגוד הכדורעף אומר תודה לאחת הגדולות.

תאריך: 07/04/2017  |  כתב: אתר איגוד הכדורעף  |  צילום: איגוד הכדורעף; דוב קרייזל; הפועל כפר סבא  |  ארכיון חדשות
שתף בווצאפ
"אתם תופסים אותי כמה שעות לפני המשחק, אולי ובתקווה שלא, האחרון בקריירה שלי כשחקנית. ג'וק ספורטיבי שקיבל את הטייטל קריירה סביב 2007. מה היה ב-2007? האחד ביוני, 2007, יום שישי, התחיל פרויקט זלינגר. בנקודה הזאת הבנתי שאני מקדישה את כל כולי לכדורעף. אומנם כבר הייתי במהלך התואר הראשון שלי אבל אין ספק שתשומת הלב והאנרגיה הופנתה בעיקרה לכדורעף. בצעירותי, כשרק התחלתי את הכדורעף, בגיל 14, לא חשבתי שאמשיך עם הכדורעף מעבר לשירות הצבאי. חשבתי שמקסימום אהיה ספורטאית מצטיינת בהגדרה, שיאפשר לי להמשיך להתאמן קרוב לבית אבל לא תיארתי לעצמי עתיד מקצועי בענף".


 
זוכרת איך הכל התחיל?
 
"הכל התחיל כשטובה כגן (אשתו של זאב כגן הקרייתי האגדי) הייתה המורה שלי לחינוך גופני בחטיבה. אחרי שכנועים הסכמתי להגיע לאימונים של כיתת הספורט אחר הצהרים, לא הסכמתי לעבור לכיתת ספורט, וכנראה שהתאהבתי. ההתקדמות שלי הייתה אקספוננציאלית וזה מה שהביא לי את הרעב להמשיך. נבחרת נערות, נבחרת ישראל בוגרות ונבחרת ישראל כחלק מפרויקט זלינגר הן אבני דרך מאוד חשובות בקריירה שלי, תמיד אהבתי לשחק ולייצג את ישראל בנבחרת, יותר מכל מועדון. אין ספק שהתקופה שלי בפרויקט הנשים של זלינגר היתה התקופה המשמעותי ביותר בקריירה שלי. הינו מתאמנות מאוד קשה לאורך כל העונה ובערבים היינו מתאמנות ומשחקות עם המועדונים. לי באופן אישי היו גם לימודים ומבחנים שגם עליהם לא הייתי מוכנה לוותר מה שהפך את כל התקופה למאוד מאתגרת. אני חייבת להגיד שהקלישאה 'מה שלא הורג מחשל' תופסת עליי ביג טיים.


 
"העצמאות, העוצמה, החזקה הנפשית והיכולת לעמוד במצבי לחץ ותחת עומס הן רק חלק מהתכונות שאימצתי לעצמי במהלך התקופה הזאת ואני בטוחה שאם אשאל כל אחת מאותן ספורטאיות שהיו סביבי באותה תקופה, עד אחרי אליפות אירופה 2011, יעידו על עצמן אותו דבר. הייתי חוזרת על הכל מהתחלה, בדיעבד אולי הייתי מגיבה ומתפקדת קצת אחרת אבל אין ספק שאם אתם מחזירים אותי לגיל 23 אני נכנסת לפרויקט הזה שוב" כך אומרת ליבי חיים ללא כל היסוס.


 
אז איך מסכמים תקופה כל כך ארוכה? איך מקבלים החלטה לפרוש?
 
"היום אחרי 18 שנה של פעילות כשחקנית בענף עם 12 אליפויות ו-8 גביעים בליגה הישראלית, הופעה באליפות אירופה עם הנבחרת ואפילו שתי אליפויות א.ס.א אני מרגישה בשלה לפרוש. אומנם עם צביטה בלב ודמעות בעיניים אבל אני חושבת שאם יש זמן נכון ומתאים לפרוש זה כשאתה עוד מוערך ודווקא שיש לך עוד מה לתרום ולא כשאף אחד כבר לא צריך אותך. מיד אחרי הפרישה שלי מהנבחרת, גם אז מדובר בצעד שנבחן לעומק, וסיום התואר השני, הבנתי שאני צריכה לפתח את הקריירה הבאה שלי ואחרי מספר ניסיונות ותהיות הגעתי להייטק. כך התהפכו היוצרות והשתנה סדר העדיפויות. במועדון קרית אתא קיבלו את העובדה הזאת ולמרות זאת התעקשו שאשחק במועדון ואתרום מהניסיון שלי גם אם זה לא התפקדות יומיומית באימונים. אומנם יש שיגידו ועוד אומרים שבשביל הליגה שלנו זה מספיק אבל בכל אופן, אני חושבת ומרגישה שמיציתי את היכולת שלי כשחקנית וצריכה לעשות שיקול מושכל ולדעת לשחרר רגע לפני שאני חוגגת 33".


 
"השיקול שלי לפרוש דווקא במדי הפועל עירוני קרית אתא הוא דיי טבעי. התחלתי את החוג שהפך לקריירה בקרית אתא, מתוך 18 שנים של פעילות, 12 שנים מתוכן היו במועדון זה. אני מרגישה מאוד מחוברת ומאוד בבית, בשנתיים האחרונות אני ממש מרגישה שזו הקבוצה שלי. יש לתחושה הזאת תמיכה מישראל אשר, המאמן, שנותן לי להוביל את הקבוצה, אם זה מאחורי הקלעים, באימונים ולאחרונה גם במגרש. בלי קשר לתוצאות הסדרה, אני ממש גאה להיות ראש קבוצה לשחקניות שלי במועדון. קבוצה כמעט על טהרת הישראליות, שחקניות שלפני שעתיים היו בחדר לידה, כאלה שנחתו לשישייה ברגע האחרון ושחקניות שלא היו במעמד כל כך מחייב ומלחיץ כמו שאנחנו נמצאות בו היום ועדיין מציגות יכולת מרשימה ואופי חזק".
 
איך את רואה את העתיד של עירוני קרית אתא?
 
"אני לא יודעת לאן ילך המועדון בשנה הבאה אבל לא הייתי רוצה לראות שהוא חוזר 6-7 שנים אחורה. בשנים האחרונות הגיעו מאמנים ישראלים - גל גלילי וישראל אשר שהביאו איתם רוח אחרת לקרייה. יותר שחקניות ישראליות קיבלו במה והובילו את הקבוצה. לפעמים זה יכול לבוא קצת על חשבון ההישגים אבל צריך סבלנות ולא כל שנה לפרק ולבנות מחדש, בשביל לבנות קבוצה ולא אוסף שחקניות צריך זמן. צריך גרעין איתן עם שחקניות חיזוק ולא כמו שהיה בעבר שהשחקניות הישראליות היו המיעוט בקבוצה. אני מאוד רוצה ומקווה שפרויקט הנשים החדש, 2024, יידע לבנות ולטפח את השחקניות ובכך לחזק גם את המועדונים. בתקופה שאני הייתי בנבחרת, כל שחקנית ששיחקה במועדון הייתה לא פחות ברמה משחקנית זרה והיו קבוצות חזקות. אומנם היה פער גדול יותר בין 3-4 הקבוצות המובילות ליתר הקבוצות בליגה, להבדיל מהיום, אבל קבוצות הצמרת היו עם ישראליות מאוד חזקות".  


 
יש כוונות להישאר בענף?
 
"אני לא יודעת עדיין מה יהיה ההמשך שלי בעולם הכדורעף, אני מאוד מאוד אוהבת את הענף והוא תמיד יהיה חלק ממני. אני חושבת שחלק מכדוריות הדם שלי מוטבעות עם 'מיקסה'. ימים יגידו. אם הייתי רושמת ספיץ' פרידה היו לי הרבה מאוד אנשים להודות להם שהיו חלק בלתי נפרד מהחיים המקצועיים שלי אבל מעל כולם יש את ההורים שלי שגם במרום גילי מקפידים להגיע למשחקים ולהביע את תמיכתם תמיד תמיד תמיד!".

תגובות